פסק-דין בתיק ת"ק 46505-10-12

התובעת, הגב' סוניה זילברג, השכירה את דירתה אשר נמצאת ברח' ארלוזורוב 100 בחיפה, לנתבעים איגור וקטרינה קוגן. תקופת השכירות על פי החוזה אשר צורף לכתב התביעה, החלה ב - 15.10.2011 והסתיימה ב - 14.9.2012. יחד עם זאת הוברר כי זו תקופת שכירות שניה.

התביעה היא על סך 7,650 ש"ח ועילת התביעה, אי קיום החוזה.

התובעת סבורה כי הנתבעים לא קיימו את החוזה בכך שלא שילמו את דמי הארנונה למחצית חודש ספטמבר, לא החליפו צירים, לא ניקו חלונות ותריסים, אשר עלותם היא מעריכה ב - 100 ש"ח, לא צבעו את הדלתות והמשקופים ועלות הצביעה מוערכת ב - 750 ש"ח, גרמו לנזקים בתשתית ובקירות בגלל סתימת זרימת מי הקולחים במקלחת. התיקון נעמד ב - 800 ש"ח.

התובעת טענה בנספח המצורף לכתב התביעה, כי הדירה למעשה נמסרה להם 13 יום לאחר מועד המסירה המקורי היות והיו ימי חג ואי אפשר היה לבצע את התיקונים שמחצית חודש דמי הארנונה,  ויש לראות את תקופה זו כאיחור בגינה יש לשלם 250 ש"ח ליום. בנוסף לכך, צריך לחשב את הפרשי הדולר שמסתכמים ב - 2,400 ש"ח לכל שנת השכירות, וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוזה, ולכן סה"כ התביעה הוא 7,650 ש"ח.

במכתב של התובעת לנתבעים מיום 28.9.2012, מצוין כי ביום המסירה שהיה, 14.9.2012, הוסכם בין הצדדים על תשלום 365 ש"ח בגין הצביעה, החלפת הצירים, ניקוי חלונות ותריסים, ותשלום מחצית החודש של הארנונה. מכיוון שהנתבעים לא יצרו קשר ולא נענו, הסיקה התובעת כי הנתבעים אינם רוצים לשלם ,ועל כן הוספו סכומים נוספים כמפורט לעיל, והוגשה התביעה.

התובעת צרפה מכתב אשר נשלח לנתבעים, מתאריך 22.10.2012, לפיו מכיוון שהנתבעים לא השיבו, גם למכתבם מיום 28.9.2012, הציגה לפירעון 2 שיקים אשר ניתנו לה לביטחון.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כדלקמן:

מסירת הדירה נעשתה לבעלה של התובעת אשר אישר את קבלת הדירה וההערה היחידה שהייתה לו לעניין בירור יתרת הארנונה. פרט לכך לא נותר כל חוב ולא הייתה לתובעת כל סיבה לנסות ולפרוע את השיקים.

מכיוון שהתובעת סירבה להשיב את השיקים, הרי ביום 16.9.2012, נתנו הוראת ביטול.

יתר על כן התובעת לא המתינה לקבל תשובה על המכתב מיום 28.9.2012, ומיד הפקידה את השיק והוא חזר היות והוא בוטל.

לטענת הנתבעים הם שלחו מכתב ב - 21.10.2012 באמצעות עו"ד והמכתב התקבל אצל התובעת בתאריך 26.10.2012.

התובעת לא השיבה לטענות הנתבעים, אלא הגישה את התביעה.

לטענת הנתבעים, לדרישת הארנונה אין בסיס, הם שילמו את מלוא הארנונה הנדרשת מהם וזאת ניתן לראות עפ"י תדפיסי העיריה.

יש לציין כי בדיון שהתקיים ביום 21.4.2013, חזר בו בן זוגה של התובעת מר יפת אשר הוא למעשה מטפל בענייני הדירה עבורה, לתשלום בגין הארנונה.

לעניין החלפת הצירים וצביעת המשקופים, מדובר בבלאי סביר ושימוש רגיל בדירת עשרות שנים ואין לדרישה זו כל יסוד.

לעניין הרטיבות בקירות חדר הילדים עקב סתימה, הרי חובתה של התובעת כבעלים היה לתקן את התשתיות בדירה. אין זה נכון שלא הודיעו לה על קיום הרטיבות, אלא אדרבא הודיעו כמה וכמה פעמים וביקשו לתקן את הליקויים, ואכן התובעת ערכה צביעה במקום של הרטיבות שנמצאו בעלי מקצוע.

יש לציין בשלב זה כי הנתבעים הציגו בבית המשפט תמונות של רטיבות כאשר נראה בעליל כי מדובר ברטיבות ממושכת וקשה. אינני סבורה כי היא נובעת אך ורק מסתימה חד פעמית של מי הביוב ואכן חובה של התובעת היה לתקן רטיבות זו. ספק בעיני אם צביעה בלבד פתרה בעיה זו, שכן סימני הרטיבות הנראים, הם סימנים קשים למדי.

הנתבעות טענו, כי הדירה נמסרה לתובעת נקיה ומסודרת ואין שחר לדרישה לעניין תוספת של 120 ש"ח.

הטענה לגבי 13 ימי איחור היא "טענה הזויה" שכן הנתבעים פינו את הדירה במועד, ומר יפת חתם על קבלת המפתחות ולא רשם שום טענה.